הגישה הנרטיבית 

הגישה הנרטיבית היא גישה טיפולית  שפותחה החל משנות השבעים על ידי העובדים הסוציאליים מייקל וייט ודיויד אפסטון .  הגישה היא גישה טיפולית קצרת מועד, אשר עוזרת בהעצמה

חיזוק בטחון עצמי , שינוי בתפיסת העצמי ושיפור יכולות התמודדות האדם עם קשיים.

על פי גישה זו , אדם בונה במהלך חייו סיפורי חיים רבים שמתארים את עצמו ואת יחסיו עם הסביבה. לעיתים הוא  בונה סיפורים בעלי מסר שלילי שפוגעים בתחושת העצמי ומתמקדים בבעיותיו  . סיפורים אלה עלולים ליצור תחושות שליליות פחדים ותחושה של "אין מוצא".

במהלך טיפול נרטיבי, דרך תהליכים שונים, ניתן לבנות עם האדם סיפור חיים אלטרנטיבי, חיובי יותר, אשר עוזר לו בפתרון בעיותיו ובחיים שלמים יותר.

על פי גישה זו, הידע על האדם לא מצוי אצל המטפל אלא אצל האדם. לכן קרוי הטיפול בשם "שיחה טיפולית", מתוך ראיה שהמטפל לא בא מעמדת בעל המקצוע היודע ומחפש את האמת שאינה ידועה למטופל, אלא כמסייע למטופל על ידי שאילת שאלות וסקרנות אמפאטית.

עמדות מוצא בגישה הנרטיבית:

- חיי האנשים הם סיפורים והסיפורים בונים את משמעות חייהם

- אין מציאות אחת, ולכן המציאות אינה אובייקטיבית

- האדם אינו בעיה, הבעיה משפיעה על האדם. יש כוח וחיים לבעיה. היא נפרדת מהאדם.

- הבעיות נוצרות מתוך תפיסה, ראיית עולם וסיפור מסוים שהאדם מספר לעצמו- הסביבה תורמת לראיית העולם ולסוג הסיפור שנספר לעצמנו.

- הבעיות מקבלות את כוחן מרעיונות ונורמות חברתיות הקשורות למגדר, מוצא, מעמד, גיל וכד'. חשיפת דרכי פעולתן עשויה להפחית את הבעיות

- האדם הוא מומחה הטוב ביותר לבעיותיו. תפקיד המטפל  להביא  איתו יידע תיאורטי וניסיון עבודה.

- בני אדם יכולים ליצור ולשנות את הסיפור ואינם קורבנות שלו.

- לכל אדם סיפורים רבים והוא יכול לבחור על איזה סיפור להסתכל ולהתנהג בהתאם.

- השפה לא רק מייצגת את המציאות אלא מייצרת ומעצבת אותה ומסייעת ביצירת שינוי.

לכל סיפור שאותו מספר האדם לעצמו יש מסר כלשהו . קיימים מנגנונים אשר מעמעמים את הפרטים הביוגרפים שאינם  מדגישים את המסר:

מנגנון השתקה- מתייחס להשתקת עובדות ביוגרפיות מנוגדות  למסר, לדוגמא: אישה אשר לא מספרת שאימה עוזרת לה עם  הילדים, כי המסר שלה הוא הכול נופל עלי.

מנגנון השמטה- השמטת עובדות שלא תורמות למסר, לדוגמא: מטופלת שלא רואה את ההצלחות הקטנות בחייה כי המסר שלה הוא כי היא כישלון.

מנגנון השטחה- מתייחס לעובדות, לתמות ולתקופות חיים שהמספר בוחר לייצג בנרטיב בקיצור נמרץ

מנגנון ייחוס משמעות הולמת – מתייחס למתן פרשנות ראויה בהתאם למסר. כלומר, המספר מעניק משמעות לאירוע שבעת התרחשותו היה בעל משמעות אחרות או שלא הייתה לו אף משמעות , לדוגמא- מורה אשר שמה לב לביקורת רעה של הורה אחד במקום לראות 34 הורים שמחמיאים לה.

תהליך הטיפול הנרטיבי

ראיון שמיעת סיפור דומיננטי

ראיון הבודק  מהו הסיפור הדומיננטי  אשר אותו מספר לעצמו האדם ומה המסר שלו.  בראיון נבדקים גם מהם המנגנונים האופייניים בעמעום האלמנטים הביוגרפים שאינם תומכים במסר.

מציאת סיפור אלטרנטיבי

מציאת סיפור חלופי, אחר ומסתגל יותר, שכולל התבוננות מזווית אחרת, חיובית יותר, ויכול להקל על תחושותיו של האדם ולגרום לו להכיר בכוחות שלו. חיבור הסיפורים החדשים נקרא בנייה מחדש – דקונסטרוקציה.

וויט ואפסון הציעו דרכים שיסייעו בבניית הסיפור האלטרנטיבי:

החצנת הבעיה- הפרדת אישיותו וזהותו הכללית של האדם מהבעיה הספציפית. נותנים לבעיה שם, שהאדם בוחר. קוראים לה בשמה, מושיבים אותה על הכיסא ומתארים את הסיבות לבעיה והאופן בו מתמודדים איתה, וכך ניתן לגייס את האדם להתמודדות. ניתן גם לראין את האדם על הבעיה שלו.

זיהוי המקרים המיוחדים– במרבית המקרים אין הבעיה משתלטת לגמרי על האדם. קיימים  מקרים יוצאים מהכלל שבהם הבעיה לא הייתה קיימת, או התקיימה באופן בו  השפעתה על האדם הייתה פחותה . במהלך הטיפול מנסה המטפל להקשיב ולהאיר את המקרים האלו , להסב את תשומת לבו של האדם אליהם . ההנחה היא כי מציאת המקרים הייחודיים תעזור לאדם ביצירת פרשנות שונה  לסיפור חייו ותסייע לו בעריכת השינוי וגיבוש הסיפור האלטרנטיבי.

חיזוק הסיפור האלטרנטיבי

כדי לחזק את הסיפור החיובי החדש שנוצר, ניתן להשתמש באמצעים שונים :

• 

כתיבת מכתבים בין המטפל למטופל שבהם מתועדים הסיפורים האלטרנטיביים  .


• 

מכתב פיטורין לבעיה


• 

עריכת טקסים או מסיבות בסיום הטיפול.


• 

כתיבה/איסוף מסמכים שונים אשר מחזקים את תקפות הסיפור האלטרנטיבי.

 

בבליוגרפיה

• וייט,מ. ואפסטון,ד.  (1999). אמצעים סיפוריים למטרות טיפוליות. תל אביב.צ'ריקובר.
• שליף, י. (2008). ראיון עם מייקל ווייט ממייסדי הגישה להתערבות טיפולית וקהילתית נרטיבית. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב‏שבת ‏08 ‏אוגוסט ‏2015, מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1730
• שץ-אופנהיימר, א. ( 2008) . נרטיב, זהות וזהות מקצועית. שבילי מחקר, שנתון  15 . תשס"ט . עמ' 27-33 .[גרסה אלקטרונית]. נדלה ב‏שבת ‏08 ‏אוגוסט ‏2015, מאתר מופת http://www.mofet.macam.ac.il/rashut/hafacha/Documents/shviliey-mehkar-15.pdf